אפורוס (ספרטה)
אֵפוֹרוֹס (יוונית: εφορος; ברבים: "אֶפורים", εφοροι, תעתיק: "אֵפוֹרוֹי") היה בעל משרה ציבורית בכירה בספרטה העתיקה. האפורים היו מועצה בת חמישה חברים, שנבחרו מדי שנה מקרב אזרחי ספרטה. הם היו אחד המוסדות המרכזיים במשטר הספרטני, וסמכויותיהם כללו פיקוח על המלכים ועל בעלי משרות אחרים, ענייני משפט, ניהול מדיניות החוץ, פיקוח על הצבא וכינוסה וניהולה של אספת האזרחים. השנה בספרטה נקראה על שם אחד האפורים.
קלאומנס השלישי ביטל את מוסד האפורים ב-227 לפנה"ס, אך הוא הושב על ידי אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון אחרי תבוסת הספרטנים בקרב סלסיה. הגוף התקיים עד המאה ה-2 לספירה ובוטל סופית כנראה על ידי הקיסר אדריאנוס.
מקור המוסד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות העת העתיקה אינם מסכימים באשר למועד ולנסיבות שבהם נוצר מוסד האפורים. הרודוטוס מייחס את הקמתו לליקורגוס, מחוקק ספרטה האגדי, ואילו אריסטו מייחס את יצירת המוסד למלך תאופומפומפוס (Theopompus). מסורת נוספת אצל מחברים מאוחרים יותר קושרת את התפתחות המוסד לדמויות אחרות. העובדה שהאפורים אינם מוזכרים בהרֵטְרָה הגדולה, המתארת חלקים מן החוקה הספרטנית, תרמה למחלוקת המחקרית על מועד היווצרות המוסד. לפיכך, אין ודאות היסטורית באשר למועד שבו הוקמה האפורות.[1]
מוסד האפורים מתועד בבירור בספרטה בתקופה הארכאית המאוחרת ובתקופה הקלאסית. חוקרים הציעו שהמוסד התפתח בתקופה שבה התחזק הצורך במוסד אזרחי שיפקח על המלוכה וינהל את ענייני המדינה השוטפים. עם זאת, תהליך היווצרותו אינו ניתן לשחזור בוודאות מן המקורות ששרדו.[2]
הרכב ובחירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועצת האפורים כללה חמישה חברים. הם נבחרו מדי שנה מקרב אזרחי ספרטה, וכהונתם לא ניתנה לחידוש. על פי השחזור המקובל, המשרה הייתה פתוחה לאזרחים ספרטנים שהגיעו לבגרות , ככל הנראה מגיל 30 ומעלה. עם זאת, המקורות העתיקים אינם מתארים בפירוט מספק את כללי הבחירה, ולכן חלק מן הפרטים הנוגעים להליך הבחירה הם בגדר שחזור מחקרי.[2]
אחד מחמשת האפורים היה אֵפוֹרוֹס אפונימי (Eponymous ephor), שעל שמו נקראה השנה. האפורות הייתה מוסד קולגיאלי, והחלטותיו התקבלו ברוב קולות. אין עדות לכך שלאפור האפונימי היו סמכויות רשמיות נרחבות יותר משל עמיתיו; חשיבותו נבעה בעיקר מן המעמד שנלווה לתפקיד ומהשימוש בשמו לציון השנה.[2]
הבחירה נעשתה ככל הנראה באמצעות אקלמציה (Acclamation), בדומה לבחירת חברי הגרוסיה. לפי התיאור של פלוטרכוס, המועמדים הוצגו בפני אספת האזרחים והבחירה נקבעה לפי עוצמת הקריאות שהשמיעו המשתתפים. עם זאת, מאחר שהמקורות אינם מוסרים תיאור מלא של הליך בחירת האפורים, אין ודאות שכללי הבחירה היו זהים לאלה של בחירת הגרונטס.[3]
היחסים עם המלוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפורים היו גורם מרכזי באיזון הכוחות מול מלכי ספרטה. המלכים והאפורים החליפו ביניהם שבועה מדי חודש: המלכים נשבעו לקיים את חוקי המדינה, ואילו האפורים נשבעו לשמור על סמכות המלוכה כל עוד המלכים מקיימים את התחייבויותיהם. מנגנון זה ביטא את אופייה המוגבל של המלוכה הספרטנית ואת קיומה של מערכת של איזונים בין מוסדות השלטון.[1]
האפורים יכלו לזמן את המלכים ולהפעיל עליהם פיקוח. שני אפורים ליוו מלך במסעות צבאיים, ובכך אפשרו לשלטון האזרחי לעקוב אחר פעולותיו. בנסיבות מסוימות יכלו האפורים להביא מלך למשפט, ובמקרים מסוימים מלכים אכן הועמדו לדין.[2]
יחד עם זאת, אין לתאר את האפורים כשליטים יחידים של ספרטה. כוחם היה חלק ממערכת מוסדית שכללה גם את שני המלכים, את הגרוסיה ואת אספת האזרחים. עוצמתו היחסית של כל מוסד השתנתה לאורך ההיסטוריה של ספרטה.[1]
סמכויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפורים החזיקו במגוון רחב של סמכויות ביצועיות, משפטיות, צבאיות ומדיניות. לפי אריסטו, כוחם היה גדול במיוחד, והם היו מעורבים במידה רבה בניהול היומיומי של המדינה.[4]
סמכויות משפטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפורים היו בעלי סמכויות שיפוטיות משמעותיות. הם דנו בעניינים אזרחיים מסוימים, ובמסגרת המערכת המשפטית הספרטנית השתתפו גם בהליכים הנוגעים לעבירות חמורות. יחד עם חברי הגרוסיה הם היו מעורבים במשפטים שיכלו להסתיים בעונשים כבדים, ובהם מוות, גלות ושלילת זכויות אזרח.[1]
האפורים יכלו גם להטיל סנקציות על בעלי משרות אחרים. סמכותם זו הייתה חלק מתפקידם הכללי כמפקחים על קיום הסדר החוקתי והחברתי של ספרטה.[2]
אספת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפורים כינסו את אספת העם הספרטנית וניהלו את ישיבותיה. הם היו אחראים במידה רבה להכנת ענייני המדינה שהובאו לדיון באספה ולהוצאה לפועל של החלטותיה. בכך החזיקו בתפקיד מרכזי בקשר שבין המוסדות השונים של המשטר הספרטני.[1]
מדיניות חוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאפורים היה תפקיד מרכזי בניהול יחסי החוץ של ספרטה. הם קיבלו שליחים זרים, ניהלו משא ומתן בנושאים מדיניים והיו מעורבים בכריתת הסכמים עם מדינות אחרות. האפורות הייתה אפוא גם מוסד ביצועי מרכזי במדיניות החוץ הספרטנית.[2]
צבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפורים היו מעורבים גם בניהול הצבא. הם פיקחו על גיוס הכוחות ועל היבטים שונים של הפעלת הצבא, ושניים מהם ליוו את המלך במסעות צבאיים. נוכחותם במערכה שימשה מנגנון לפיקוח אזרחי על המלך ועל הפיקוד הצבאי.[1]
פיקוח על החברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפורים פיקחו על קיום הסדר החברתי והחוקי בספרטה, ובכלל זה על אזרחים ספרטנים, על ההלוטים ועל הפריוקים. הם עסקו גם בפיקוח על חינוך הצעירים ועל התנהגותם של בעלי משרות. סמכויות אלה הפכו אותם למוסד בעל נוכחות רחבה בחיי היום־יום של החברה הספרטנית.[2]
לפי פלוטרכוס, האפורים הכריזו מדי שנה מלחמה על ההלוטים. פלוטרכוס קושר מנהג זה ליכולת לפעול נגדם ללא חשש מטומאה דתית. עם זאת, זהו פרט המופיע במקורות עתיקים מוגבלים, ומשמעותו ההיסטורית והמידה שבה התקיים בפועל נתונות לדיון במחקר.[3]
האפורים בתקופה ההלניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 227 לפנה"ס ביטל קלאומנס השלישי, מלך ספרטה, את מוסד האפורים במסגרת הרפורמות הפוליטיות שלו. ארבעה מתוך חמשת האפורים נהרגו תוך כדי המהלך, והאפורות הוחלפה במוסד אחר, שכונה פטרונומוס (patronomos). ביטול האפורות חיזק את מעמדו של קלאומנס והסיר מוסד שהיה עשוי להגביל את סמכותו.[5]
לאחר תבוסת ספרטה בקרב סלסיה בשנת 222 לפנה"ס והשבת הסדר המדיני בעיר בידי אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון, הוחזר מוסד האפורים. הוא המשיך להתקיים גם בתקופה הרומית, אם כי תפקידיו ומעמדו השתנו עם הזמן.[6]
אפורים ידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין האפורים הידועים מן המקורות ניתן למנות את כילון איש ספרטה, שהיה אֵפוֹרוֹס במאה ה־6 לפנה"ס ונמנה עם שבעת חכמי יוון; את בראסידס, שהיה אֵפוֹרוֹס בשנת 431 לפנה"ס והיה גם מצביא ספרטני בולט; את סטנלאידס, שמילא תפקיד מרכזי בהחלטה הספרטנית לצאת למלחמה נגד אתונה בשנת 432 לפנה"ס; ואת אנטלקידס, שנודע בשל חלקו במשא ומתן שהוביל לשלום אנטלקידס בשנת 387 לפנה"ס.[7]
אפורים בערים יווניות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוסד האפורים לא היה ייחודי לספרטה. בעלי משרה שנשאו תואר זה ידועים גם בכמה מדינות יווניות אחרות, ובייחוד בערים שהיו קשורות לעולם הדורי. בין היתר ידועים אפורים בתרה, בקירנה, באאוספרידס ובהראקליאה שבדרום איטליה. קיומו של המוסד מחוץ לספרטה עשוי להיות קשור להתפשטות מוסדות פוליטיים דומים בעולם הדורי, אף שתפקידיהם המדויקים השתנו ממקום למקום.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 6 7 Cartledge, Paul, Classical Dictionary ephors, Oxford University Press, 2016, באתר Academia.edu
- 1 2 3 4 5 6 7 Nicolas Richer, Les éphores: études sur l'histoire et sur l'image de Sparte (VIIIe–IIIe siècle avant Jésus-Christ), Paris: Publications de la Sorbonne, 1998.
- 1 2 פלוטרכוס, חיי אישים, "ליקורגוס".
- ↑ אריסטו, פוליטיקה, ספר ה, פרק 11.
- ↑ Ellen G. Millender, "Kingship: The History, Power, and Prerogatives of the Spartans' 'Divine' Dyarchy", in: Anton Powell (ed.), A Companion to Sparta, Vol. 1, Hoboken: Wiley-Blackwell, 2018.
- ↑ Nigel Kennell, "Spartan Cultural Memory in the Roman Period", in: Anton Powell (ed.), A Companion to Sparta, Vol. 1, Hoboken: Wiley-Blackwell, 2018.
- ↑ Paul Cartledge, "ephors", Oxford Classical Dictionary, Oxford University Press, 2016.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אפורוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
